רקע למאגר

עבודה זו מציגה את המאגר האפידמיולוגי המאורגן הראשון אודות ילדי תימן שדווחו נעדרים ממוסדות רפואה ושיקום במהלך גל ההגירה ההמונית לישראל, בעיקר בין השנים 1949-1953. המאגר מאתגר ובוחן באור חדש את משמעות הביטוי הטעון היסטורית - "ילד נעדר".

מאגר מידע זה יש בו כדי לשפוך אור על מצב בריאותם של העולים מתימן (וממדינות נוספות), על שירותי הבריאות הקליניים והציבוריים שסופקו להם על ידי גופי הקליטה במדינת ישראל הצעירה, וכן על המערך הבירוקרטי שהותיר מידע רב אודות ילדים אלו, ואף על פי כן כשל בהסברת גורלם ברמה האישית להוריהם והקהילות אליהן השתייכו.

לדידם של המשפחות - הילדים נעדרים; למרות שנקבע בבירור ע״י שלוש ועדות חקירה (שתיים בדרגת ועדת בדיקה וועדת חקירה ממלכתית אחת שהנה המשמעותית ביותר) שאין כן הדבר, ובמלאכת מחקר ממושכת הצליחו לתחקות אחר רמזים אודות גורלם של  רוב הילדים. סתירה זו הובילה לאמונה רווחת בקרב עולי תימן ובעקבות כך בקרב חלק לא מבוטל מהציבור בישראל, כי מדינת ישראל הצעירה ניצלה לרעה את כוחה הבירוקרטי ושלחה את הילדים הנ״ל לאימוץ בחשאי תמורת תשלום של כ-5000$. זאת נעשה באמצעות שינוי הרישום אודותיהם, בדיית סיפור מותם והונאת המשפחה בדבר קבורתם החפוזה, עד כדי שלימים הוגדרה כ״חטיפה״.

בשנת 2016, בהוראת ממשלה, נפתחו לציבור מירב הרישומים והתיעוד הארכיוני הרלוונטי לסוגייה מאותה התקופה. אף על פי שהנם זמינים לכל דורש, המידע והנתונים שפורסמו אינם נהירים לחלוטין – אלא שהם חושפים ומגלים פרטים מחד ומסתירים את חלקם מאידך. כך שלמעשה, מעבר למסך של נתונים ותיעוד ענף מסתתרת טרגדיה שהציבור הישראלי והתנועה הציונית מעולם לא הודו בה - והיא שיעור תמותת התינוקות גבוה בקנה מידה יוצא דופן ורעב נרחב בקרב העולים מיוצאי תימן ועדות המזרח שעלו ארצה. בעבודה זו אבקש להדגיש את חשיבותם של יחסי הגומלין המתקיימים בין שלושה אלמנטים מרכזיים – הנתונים והתיעוד הארכיוני, הנרטיבים וההקשרים החברתיים-תרבותיים. אבקש לבחון פרשה היסטורית זו מתוך נקודת מבט של בריאות הציבור ולצד התבוננות במנגנוני ניהול בירוקרטי של אוכלוסיות. כל זאת תוך התייחסות למדיקליזציה של טיפול בילדים, הצלת חייהם של רבים ועם זאת גם הסתרת מקרי מוות (שאכן התרחשו) מעינו של הציבור.